בעולם מקביל

"בעולם מקביל, שם הלב אף פעם לא רגיל, במרחק נגיעה מכאן, במרחק נגיעה מכאן". (יזהר אשדות).

למה "עומדים לכלותינו"? הסיבה היא "שלא אחד".

הכוונה בגלל שאנחנו לא מאוחדים, יותר קל לאויב חיצוני לבוא עלינו ולאיים על חיינו וקיומנו.

במדינת ישראל של הימים האחרונים יש תחושה שאנחנו חיים בעולם מקביל. או בעצם יותר נכון ב"מסך מפוצל".

בצד אחד של המסך רואים את התמונות המרגשות והכואבות מהמשלחת הישראלית, שיצאה לסייע באסון בטורקיה. באותו מסך רואים חילוץ של ילד בן 9 לאחר 120 שעות מתחת להריסות. במסך השני רואים שני ילדים אחרים בני 6 ו8 נרצחים בעיר הבירה ע"י מחבל נתעב, רק כי הם יהודים!

בזמן שהמשלחת הישראלית לטורקיה יצאה למבצע "ענפי זית" עם בשורה של חילוץ והצלה. כאן בישראל אותה "יונה עם עלה של זית" שהבטיחו לנו, לא נראית כלל באופק. בעצם אולי הגיע הזמן פשוט להכיר בעובדה שאין "יונה" כזאת באופק, בטח לא עם "פרטנרים" שרואים ברצח ילדים, כדבר נעלה. בעצם אני טועה ! בישראל 2023 מתברר שיש עדיין יהודים בקרבנו שלא הפנימו את המלחמה היום יומית שלנו מול האויב האמיתי. במקום זאת חלקם מניפים בת"א את דגלי אש"ף במוצאי שבת האחרון, 24 שעות לאחר הפיגוע הנורא. איך ייתכן הדבר שבזמן שקוברים את הילד השני מהפיגוע, באותו זמן מניפים בת"א דגלי אש"ף ושלטים של "אין דמוקרטיה עם כיבוש"? איפה כחברה ישראלית כשלנו פה בהגדרת האויב? איך פתאום רואים חלקים בעם את הצד השני באותו עם כאויב שכנגדו צריך למחות, להשבית ולאיים?

קחו שלוש דוגמאות קטנות שיסבירו לנו בגדול עד כמה לצערי איבדנו את הדרך.

שימו לב לפסיכיאטר "ניר" שככה קורא לעצמו ברשת החברתית - טוויטר. בציוץ ארוך הוא מפרט שהגיע לדרום לטפל פעם בשבוע כמעט בהתנדבות באוכלוסייה מוחלשת כי ראה צורך לתרום. ניר מחליט יום אחד לקום ולהתפטר. למה ? שימו לב לדברים הבאים: "אבל אתם יודעים ממה הכי נמאס לי? מהעובדה שקרוב ל100% מהמטופלים שלי רוצים לרמוס אותי, את זכויותיי ואת המדינה... תחושת המיאוס הזו מלווה אותי כבר תקופה ארוכה אבל מאז הבחירות והתגברות מכונת הרעל, השקרים וההסתה הביביסטית הרגשתי שאני לא יכול יותר והחלטתי לעזוב".

אם זה לא זעזע, שימו לב לתיאור הבא של ליאורה: "עומדת בקופה בקניות. פתאום מישהי צועקת בקול רם: שימות. שאלתי מי? מה? אמרה ראש הממשלה. הסתה ושנאה, מטורפים".

הדוגמא השלישית לפי דעתי הכואבת מכולם שממחישה עד כמה יש בתוכנו קרע גדול וכואב מאוד. שימו לב לדבריה של עו"ד אולגה ( אביגיל) יואלס: "אני בקשר עם הרבה מצביעי ליכוד (גם משפחה אהובה), אבל כבר כמה שנים מנתקת מגע מ״ביביסטים". אני מסכימה עם ההגדרה ״כרותי אונה״ שניתנה לחברי הכת המטורללת הזו. אם אני מזהה שאדם ״ביביסט״ אני משתדלת שהוא לא יהיה בשום מעגל סביבי: עבודה, חברים, מסחר, פנאי. לא רוצה קשר עם מחריבי המדינה".

הטרלול לא מסתכם רק ב"ציוצים". אלא גם במעשי התרסה כמו זאת שנכנסה ביום ראשון האחרון לכותל המערבי, עם בגד ים וכיתוב "BIBI OUT" על רגלה. הזיה !! אגב, למסגד מעל הכותל, היא גם הייתה נכנסת ככה? תענו בעצמכם.

לסיכום: הכאוס והקריאה למלחמת אחים של השמאל נגד הימין. בנוסף לאיומים לרצח ראש ממשלה. כל אלה ועוד מייצרים שמחה אצל אויבינו שבעצם חושפים חולשה ואז הם יוצאים לדרך. עוד כחודשיים נשב כולנו בשולחן ליל הסדר ונקרא בהגדה: "וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ, שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ". למה "עומדים לכלותינו" ? הסיבה היא "שלא אחד". הכוונה בגלל שאנחנו לא מאוחדים, יותר קל לאויב חיצוני לבוא עלינו ולאיים על חיינו וקיומנו. אגב זה, לאחרונה פורסם שאיראן שותלת פוסטים של הסתה בפייסבוק דרך פרופילים מזויפים. זאת כדי להעמיק את הקרע והפילוג בעם.

המסר ברור, אם לא נתעשת כחברה, נגיע "מרחק נגיעה" מפיצול ושסע כה כואב לשם "הלב אף פעם לא רגיל".

#אחדותהעם #יזהראשדות #מאיראוחנה #מלחמתאחים #ממשלתישראל #כנסתישראל #בנימיןנתניהו