הבית של כולם אין לי ארץ אחרת, גם אם אדמתי בוערת... בגוף כואב, בלב רעב כאן הוא ביתי" (גלי עטרי)

מאת: מאיר אוחנה

מי ששומר שבת, בטח מכיר את התחושה של הדלקת המכשיר הסלולארי לאחר יציאת השבת. לאחר ניתוק (ממליץ לכל אחד ואחת, בלי קשר לשמירת השבת עצמה) של 25 שעות מחדשות ועדכונים. יש את אותם 2 דקות עד שהנייד עולה של חוסר ודאות - מה קרה פה בזמן האחרון?

תוך כדי אנו מקווים ומתפללים שאין חדשות כואבות וקשות. במוצ"ש האחרון, כאשר הדלקתי את הנייד, מהר מאוד ראיתי את הידיעה על הירצחם של שלושה חיילי צה"ל במהלך השבת.

ידיעות מהסוג הזה, כבר מייתרות את הרצון לקרוא עוד חדשות. ככה פותחים שבוע חדש? אז לצערי כן, כך פתחתי. במציאות הישראלית, כל שעה ובטח יממה מייצרת חדשות ואירועים. קצב האירועים כבר לא מידתי למדינה אחת כה קטנה וזה לא נתפס.

בחזרה לאירוע הקשה בגבול מצרים. לאחר מספר דקות מרגע הידיעה, הבנתי שהיו לא מעט מחדלים שיכלו למנוע את האסון הכבד. החל משמירה במתחם מבודד בבוטקה קטנה מאוד למשך 12 שעות, דרך זה שלקח כ-4 שעות עד שהבינו שהקשר נותק עם אותם שני חיילים במוצב. עד לקבלת החלטה מוטעית של שליחת כוח משימה לחסל את המחבל המצרי ולא דרך רחפן מהאוויר. החלטה שעלתה במות חייל נוסף בהיתקלות עם המחבל. רשימת הערים מהם הגיעו אותם חיילים נרצחים אולי יש בה איתות עבורנו לחברה הישראלית. צפת בצפון, ראשל"צ במרכז ואופקים בדרום. אם עד לפני כחודשיים קיבלנו איתותים להפסיק את הכאוס החברתי דרך מותם של צמדי אחים. כעת נראה שהפיזור הגיאוגרפי מעיד שכולנו מדינה אחת ועם אחד.

למרות הידיעה הקשה, צר לי להגיד אבל "במדינת תל אביב" העסקים שם כרגיל זה שבוע 22 ברציפות. מחאה ועוד מחאה, חסימת עוד כביש ושוב נתיבי איילון ושוב הנפת דגלי אש"ף. מה יהיה? לפחות הנחמה היא שהם משבוע לשבוע רק יורדים בכמות המפגינים. למרות שבערוצי התבהלה והתעמולה מנסים להחיות את המחאה ולהפיץ מספרים ללא קשר למציאות ולשטח. עוד מציאות ישראלית מעוותת בה אנחנו חיים. בשם "הכאוס" והפלת ממשלה נבחרת, יעשו קומץ מפגינים בליבוי וליווי תקשורת לא מאוזנת ונציגי ציבור מסיתים, כל העולה על רוחם.

אפרופו תקשורת, שימו לב איזה "סנגוריה" פרשן ערוץ 13 מציג על המחבל המצרי. "המחבל המצרי סבל מתנאים קשים של חום וסופת חולו זו כנראה הסיבה לביצוע הפיגוע". אין לתאר כנראה אלה הן תופעות לוואי, שם בערוץ, לצלילה ברייטינג שלהם.

יש לנו מספיק אויבים מסביב כדי להתאחד סביב רעיון זה של "שבת אחים ואחיות". פעם היה נהוג לומר שמלחמות מאחדות את העם. היום נראה שאנחנו כבר לא שם. די להיזכר במבצע האחרון "חץ ומגן" בדרום, שבעיצומו של המבצע בעוד טילים נוחתים בדרום, "במדינת ת"א" החיים ממשיכים. למשל בפארק גני יהושוע בהופעה של אביב גפן. אלה בדרום במקלטים ואלה במרכז (באותו יום של ההופעה נהרגה ברחובות הסמוכה יחסית, אישה ממטח של רקטות) שרים ורוקדים.

שורה תחתונה: אנחנו מקבלים יותר מידי איתותים משמים כדי שנבין שחייבים להפסיק עם השיח והאלימות הגואה. כל הכאוס הזה הוא "בדמנו" וגם יש חשש נוסף לדם אמיתי ברחובות, דרך המחאות.

אז בבקשה תרגיעו, איש איש בדרכו הוא!! אותו שיר מהפתיח נבחר ביום העצמאות האחרון לשיר לכבוד 75 שנות עצמאות המדינה במצעד ברשת גימל. יש פה מסר נוסף עבור כולנו "כאן הוא ביתי". צריך לדעת לשמור על הבית של כולנו!

נ.ב: כבר למעלה משבוע ימים שהלך מאתנו חבר לעבודה ודמות מוכרת בעיר טבריה. אני מתכוון ל"יוסי אבוטבול" ז"ל. האירוע הלבבי שחטף במוצאי שבת לאחר חג השבועות, ריסק את הלב של כולנו. הסיפורים סביבו שעלו גם לאחר מותו, רק ממחישים איזה אדם עם לב גדול הפסדנו. הלב היה דומיננטי בחייו בדמות נתינה לאחרים. הלב היה דומיננטי גם במותו. יהי זכרו ברוך!

#מאיראוחנה #עיתוןכוכבהצפון #דעות #טבריה