המסע של רועי פרץ לחירות- מילד שחוטף לניצחון כנגד אלוף עולם ולמאמן אישי מבוקש מאוד!
עודכן: 3 ביוני 2022
ממרומי ההצלחה הדבר החשוב ביותר שרועי יכול לשים עליו את האצבע זוהי הנאמנות לדרכו שלו, החיים מציעים הסחות דעת רבות לסטייה מהמסלול. בין הכשלון להצלחה, אם אתה לא נאמן לעצמך, אתה הולך לאיבוד. Fight or Flight היא תגובה פסיכולוגית שרבות נכתב עליה. בפשטות היא התגובה האוטומטית של האדם כאשר הוא עומד בפני מכה בחיים, או שהוא יברח או שהוא יילחם. את המכות הראשונות רועי קיבל כבר כילד, הבחירה שלו הייתה להילחם ומאותו הרגע ממש הוא פתח במסע שלם לחירות, החירות להיות מי שאתה, כנגד כל הסיכויים.
רועי נולד וגדל בטבריה, אביו חזר בתשובה והוא מצא את עצמו בבית ספר חרדי עם משמעת נוקשה. בקרב הילדים הוא נחשב לחריג, לא מקובל, לעגו על כך שאינו חרדי, מנגד גם בעולם החילוני לא קיבלו אותו, שם הוא נחשב דתי, התוצאה הייתה תחושה של "חוסר שייכות", מהר מאוד ההקנטות הסלימו למכות והוא חטף לא מעט כולל איומים על השעייה מבית הספר. הוריו המודאגים החליטו לרשום אותו לחוג קארטה ללימוד הגנה עצמית, אף כי אף אחד מהם לא שיער לאן זה יוביל ברבות השנים. בתחילה לא היה לרועי כבוד ל"כישלון", אבל שיעור קשה חיכה לו בפינה.
הוריו המודאגים החליטו לרשום אותו לחוג קארטה ללימוד הגנה עצמית, אף כי אף אחד מהם לא שיער לאן זה יוביל
בשלב בו למד בישיבה התיכונית התרחש המהפך הראשון, ההתמדה והעיקשות בלימודי הקארטה הביאה אותו לכבוש את התואר אלוף ישראל בקארטה ואלוף ישראל בג'יו ג'יטסו ברזילאי. פתאום מילד, שדחקו לשוליים, הוא הפך להיות כוכב, פופולרי בקרב החבר'ה, אבל זה היה עדיין לבל חובבני ורועי רקם שאיפות להיות כוכב בינלאומי. מול החבר'ה מהמרכז הוא עדיין הרגיש קצת נחות, אבל זה לא שבר אותו, נקודת ההתחלה שלהם אולי טובה משלו, אבל כוח הרצון שלו גדול יותר.
בגיל 21, כשהוא משרת כלוחם במג"ב, המאמן שלו מסביר, כי אין זה הזמן להעפיל ולהתחרות לקרבות MMA, האימון דורש זמן והשקעה. רועי לא משתכנע, הוא מתאמן וניגש לקרב הראשון שלו ומפסיד הפסד צורם. הכישלון הזה הוא הדבר הטוב ביותר שקורה לו, כפי שהסביר סטיב ג'ובס על כשלונות, הסביבה לא מפרגנת, דוחקים בו מכיוונים שונים לנטוש את החלום, ללכת ללמוד תואר ואולי גם להיות מורה לספורט, אומרים לו שזה לא בשבילו, לרגעים זה נראה, לו עצמו, גדול מדי עליו בכמה מידות.
דווקא ברגע זה של שפל רועי משתחרר מהצבא, נוטל את המענקים והלוואה מהבנק ומחליט לפתוח סטודיו בטבריה
אלא שרועי הוא עקשן ולמרות שהכישלון צורם וכואב, הוא מבין הרבה על הסביבה שלו, הוא לומד לנתח אותה, לקטלג אותה ומבין שהיא לא יכולה להסיט אותו מהמסלול, המשפט שעולה לו בראש הוא: "לא ניתן לעשות את אותו דבר ולצפות לתוצאה שונה", אז הוא משנה, הוא מוותר על חברים ועל מסיבות ועל חברה, שלא תמכה והוא מתאמן קשה יותר. הוא מבין כי גם את הניצחון וגם את הכשלון צריך לקחת בפרופורציה ולזכור כי לא כולם חברים באמת, התובנה הזאת מבגרת, מלמדת, מפתחת. דווקא ברגע זה של שפל רועי משתחרר מהצבא, נוטל את המענקים והלוואה מהבנק ומחליט לפתוח סטודיו בטבריה, המיזם נכשל, הכסף יורד לטימיון והסטודיו נסגר ואז, מגיע הקרב השני ב-MMA.
רועי נכנס לזירה חדור מטרה בהיכל נוקיה מול 10,000 משתתפים, הפעם הקרב לא חדש לו, הקרב משודר בשידור ישיר בספורט 1 במעל 100 מדינות, רועי מרגיש מפוחד מהעוצמות מסביבו: כתבים של בלייזר, מעריב, ידיעות אחרונות, צלמים מכל כיוון, המאמן שלו מעודד אותו: "כולם מתמודדים עם זה, אם אתה רוצה להיות בשורה אחת עם הגדולים, תתמודד גם אתה, יש סיכון, אבל עם הסיכוי מגיע תגמול גדול". הוא עולה לזירה ולהפתעת כולם מכניע את היריב בסיבוב הראשון וההרגשה היא שהוא "על גג העולם". המהומה סביב הניצחון היא רבה, מדמות לא מוכרת הוא הופך לאוטריטה, למומחה, הצעות אינספור מתחילות להגיע ורועי מבין שהחיים לא יחזרו יותר למסלולם הרגיל.
רועי הוא בין הישראלים הבודדים שמחזיקים כיום בחגורה שחורה בג'יו ג'יטסו ברזילאי מטעם אלוף העולם רויס גרייבי
בעקבות ההצלחה, רועי פותח שוב את הסטודיו, הביקוש להתאמן אצלו עולה שחקים, הטלפון לא מפסיק לצלצל, מתאמנים מגיעים אליו עד היום מתל אביב, מנתניה, מחדרה ומעוד ערים בארץ, אפילו בחור שמגיע מקנדה לביקור משפחתי לא מוותר על אימון קבוע אצלו בתקופת שהותו.
בהמשך הוא מנצח את אלוף העולם באיגרוף תאילנדי ואלוף צרפת בקיק בוקס וגם את אלוף גיאורגיה בהיאבקות ועוד שורה של לוחמים מוכשרים נוספים. רועי הוא בין הישראלים הבודדים שמחזיקים כיום בחגורה שחורה בג'יו ג'יטסו ברזילאי מטעם אלוף העולם רויס גרייבי. את המבחן הוא עבר במיאמי ורק מי שהתאמן משך 10 שנים לפחות יכול לגשת אליו. לאחר שלושה ימי מבחנים קשים רועי צולח את המשימה ונבחר ביחד עם עוד ארבעה מתוך 100 נבחנים. ישנם שמתאמנים 15 שנה למבחן הזה ולא צולחים אותו.
אחרי שרועי הופך לשם דבר, הוא מקבל הצעה לעבור לארה"ב ולהצטרף לליגה הכי גדולה ב-MMA, מציעים לו קרב בערב ליל הסדר. בשלב הזה, רועי כבר לאחר כמה תמורות מבחינה דתית, מחינוך דתי הוא פנה לחילוניות ולאחר מכן שב לשמור שבת. הקרב בליל הסדר מתוכנן במיאמי בליווי תקשורת בינלאומית, לכן הוא נאלץ לסרב והמציע מתאכזב. מציעים לו להצטרף למחנה אימונים למשך חצי שנה, כולל מגורים בחו"ל והוא נכנס לדילמה קשה. היענות להצעה משמעה סגירת הסטודיו בטבריה. את הלילה שלפני קבלת ההחלטה הוא לא שוכח, הוא מרגיש שייך לילדים בטבריה, הוא לא יכול להיות שלם עם עצמו אם יסגור את שערי הסטודיו ולכן אף שרבים אומרים לו שהוא טיפש, הוא מסרב גם להצעה זאת ועד היום הוא לא מתחרט.
קרבות קטנים בהמשך לא חסרו ובשיאה של תקופת הקורונה הוא מקבל הצעה להתחרות מול לוחם אמריקאי מפורסם וידוע בקרב שישודר מול הליגה הכי גדולה בעולם UFC, אבל הקרב מבוטל בגלל המגפה. במקביל המועדון נסגר בגלל מגבלות הקורונה ורועי מתחיל לפתח מוצרים דיגיטליים כמענה: סדרת אימונים שלמה עולה לאתר לרכישה בנושא כושר ותזונה וגם הגנה עצמית לילדים ומבוגרים, הוא מפתח מותג ביגוד וציוד ספורט עם שם של פייטר: RPG ולמרות הקשיים, רועי ממשיך להצליח.
בשיא תקופת הקורונה הוא חווה כאבים, אבל מייחס אותם לכאבים איתם הוא רגיל לחיות, כאבי פציעות למיניהם, בחוות הדעת הרפואית הראשונה לא מאתרים כלום, בחוות הדעת השנייה ממצאי האולטרסאונד שולחים אותו לסדרת בדיקות שמגלה גידול סרטני בכליה. רועי חוטף עוד מכה מהחיים, איך יכול להיות שאדם שמקפיד על תזונה בריאה כל כך וסדרת אימונים מקצועית, מוצא עצמו נאבק בסרטן? התגלית מובילה לסירובי הצעות לקרבות ורועי נכנס לניתוח מורכב להסרת הגידול וזמן החלמה ארוך, הרופאים מודיעים לו שלא יוכל לחזור לאימון קרבות מקצועי, אלא בעוד כשנה ויש ששואלים אותו אם לא הגיע הזמן להפסיק את הקריירה המקצועית ולהיוותר בתחום האימון, אבל רועי לא חש שמיצה את עצמו.
הרופאים מודיעים לו שלא יוכל לחזור לאימון קרבות מקצועי
אחרי חמישה חודשים בלבד מציעים לו קרב ברוסיה מול לוחם קשוח. רועי מחליט להתאמן ולנסוע לקרב, את הפנים שלו אחרי הקרב הזה הוא מתאר עם עווית בקול כמנופחות מאוד ממכות קשוחות, הקרב מסתיים בהעדר הכרעה ולכן ההכרזה על המנצח נותרת להחלטת שופטים, כפי המקובל בקרבות מסוג זה. השופטים מחליטים לתת את הניצחון ללוחם הרוסי המקומי, אבל מבחינתו של רועי מדובר באחד הניצחונות הגדולים שלו: לא רק שלא הוכנע בזירה על ידי אחד הלוחמים הקשוחים והאכזריים בתחום, אלא ביחס למצבו 5 חודשים קודם לכן, לא ניתן לעכל את המקפצה: משבר כלי ללחימה בקרב אכזרי בזירה, בה לא הוכרע! זהו ניצחון הרוח, שהוא הרבה מעבר לכל ניצחון גופני.
המחלה מביאה עימה עבור רועי תובנות עמוקות ברמת ההתפתחות האישית שלו, הוא לוקח את הזמן שהחיים מציעים לו כדי ללמוד ולחקור מה הופך אנשים למנצחים, מדוע מוכשרים מאין כמוהם לא מעפילים למקום המגיע להם, בעוד אחרים כן, הוא מבין את הקשר העצום בין המוח לגוף, את העובדה כי מספיק שדמות אחת בעולם תאמין בילד, כדי להסיט אותו ממסלול כושל אלא עבר עתיד מזהיר, את המציאות שקו החשיבה שלנו יכול לייצר, בספורט, בזוגיות, בעסקים, בכל שתבחרו להתחייב בו לשיפור יום-יומי. בעקבות התובנות נפתחת סדרה של הרצאות וסדנאות שרועי מציע לחברות וארגונים גדולים: חברות היי טק, משרד הבטחון, תלמידי תיכון בבתי ספר ועוד.
מי שחושב שאני איזה סופרמן וקל לי לקום בחמש בבוקר טועה
רועי מבהיר שהוא בטבריה כדי להישאר, הוא מבלה על הכביש בין טבריה למרכז רבות, מחלק את הזמן למחצית. שואלים אותו מדוע טבריה, כשעמיתיו לוקחים פי כמה על אימונים במרכז? הוא לא מקבל זאת, הוא מאמין בטבריה, בפוטנציאל שלה, ביום שבו ידרוך הכוכב שלה, בילדים שבה, קולגות שלוקחים פי כמה לאימון מגיעים להתאמן אצלו והם בד"כ בשוק מהמחיר שהוא גובה, אבל הוא יודע: טבריה זה לא תל אביב או ירושלים, יש לו פינה חמה בלב לילדים ולדור שהוא מגדל כאן במיוחד. בין לבין עוברים דרכו אנשים שמתקשים לרדת במשקל, שזקוקים לאימון מסיבות שונות ואף ילדים בסיכון גבוה עם בעיות סמים, הסתבכויות במשטרה ומסלול מכוון לעולם הפשע, שהוא מסיט אותם לטובת עתיד טוב יותר, הכולל אמונה ביכולות שלהם.
הוא מעלה באינסטגרם כל העת אתגרים שהוא מצלם, קם כל יום בחמש בבוקר ומתחיל את המסע היומי שלו. "מי שחושב שאני איזה סופרמן וקל לי לקום בחמש בבוקר טועה", הוא אומר, "אבל את הרגשת הסיפוק הזאת בשמונה, כשאני יודע שהספקתי להתאמן, להתקלח, להתפלל, לעשות סידור יומי ועוד דברים במסדר הבוקר שלי, כשאנשים רק התחילו להתעורר, אני לא מחליף בשום דבר אחר".
ג'יו גיטסו, הוא אומר, "היא שיטה שתמיד הקסימה אותי, כי הקסם שלה הוא בכך שאתה לא חייב להיות חזק פיזית, כדי לנצח אנשים גדולים ממך. דרכו לומדים גם על אורח חיים בריא, על אימון ומשמעת עצמית ועל קור רוח, שהוא "מפתח" לפתיחת דלתות בחיים. אנשים נוטים לחשוב שאדם עצבני הוא אדם מסוכן, אבל אדם קר רוח מסוכן הרבה יותר, אני מסביר זאת לתלמידים שלי, את העובדה שלהיות אלוף זה לא רק כושר ואימון, אלא דרך חשיבה שמשחררת אותך מהלפיתה של היריב, מסע לחירות הנפש מכבלים שכולנו שמים את עצמנו בהם. אם היו אומרים לי בתחילת הדרך שאעבור את כל זה לפני גיל 40, לא הייתי מאמין, אבל זו עובדה שגם אני לומד לקבל אותה ביחד עם האחריות שבאה עם הניצחון: לעשות למען אחרים".
הוא כבר הרצה לא אחת בפני נשים מוכות ובקרוב הוא עומד לפתוח קורס לנשים בלבד בליווי מאמנת, שכל אישה יכולה להיתרם ממנו ולא רק להגנה עצמית. הוא מתכנן את הצעד הבא וכרגע שומר אותו בגדר הפתעה. לסיום, רועי מבקש לאחל לכם שחג הפסח הקרוב יסמל עבורכם תחילתו של מסע שחרור מהכבלים שכל אחד מכם בחר לשים עצמו בהם ואם אתם זקוקים לעצה, לכיוון בדרך לחירות האישית שלכם, מוזמנים לחפש את רועי בהרצאות ובסדנאות. הוא כאן למענכם, למען הילדים של טבריה, מאמין שהכל אפשרי, אם רק תרצו זאת בכל נפשכם.
תודה לרועי על הזכות לחלוק איתנו את המסע הייחודי שלו לחירות הנפש וניצחון הרוח, מי אמר שכולם עוזבים את טבריה? יש כאלה שהם כאן כדי להישאר ולהזכיר לנו שהדרך להצלחה רצופה בכישלונות והיא מתחילה בזה שנאמין ביציאה מעבדות לחירות! חג פסח שמח וכשר לכל תושבי האיזור ולכל בית ישראל.
