הפגנות נרחבות ברחבי המדינה נגד ביטול חניון גן העיר בטבריה
הפילוג בעם, חוסר המנהיגות, ידוע לכולנו. אנו מביטים במסכי הטלוויזיה ונחרדים מהפילוג, מהפיגועים, מחוסר ביטחון אישי, מהגינויים ברחבי העולם על השינוי במנגנוני המשפט, חקיקת חוק אישי למינוי שר לאחר שנפסל. אנו מביטים ושותקים.
נשיא המדינה פנה לשרים וביקש, כולנו אחים, שבו יחד הגיעו להסכמות כדי להציל את המדינה והמשק. "נפנפו אותו", הגאווה והנקמה הם היו השיקול.
אמרתי עד כאן, יצאנו להפגין על הזלזול וחוסר ההתחשבות בסיכון לפגיעה בחוסנה של החברה הישראלית. הגענו לתל אביב, הנפנו דגל ישראל בגאווה ולפתע הבחנו בטברייני שהשתתף בהפגנה. שאלתי אותו מה עושה טברייני ימני בהפגנה בתל אביב? האיש ענה לי שבחודשים האחרונים ומאז שהוחלט לבטל את החניה במרכז העיר, ההכנסות מהעסק שלו ירדו מעל חמישים אחוז הוא אינו מכסה את ההוצאות למיסים לעובדים ולחשמל, לכן הוא החליט לסגור את העסק ולהשתתף בהפגנה על כך "שמורידים את העם על הברכיים בכך שלא מקשיבים ולא מוכנים לדבר ולמזער את הנזקים במדינה ובטבריה".
בקומה השלישית בבניין העירייה מודעים לכך שהעסקים בטבריה קורסים ובניית גן העיר במקום חניה זאת מכת מוות לתושבי העיר ובכל זאת הגאווה ושכרון הכח שלהם לא משנים את ההחלטה הגורלית לטבריינים ואני באתי להפגין על ההתנהלות במדינה ובטבריה. מותר לנבחרים לשנות אבל אסור להם לשנות מקצה לקצה ולפגוע בתושבים.
לאחר השיחה עם הטברייני בעלי אמר לי ובצדק: "מאחר ובהפגנות על הדרך והשיטה היו וישנם גם טבריינים אז מבחינתו ההפגנות ברחבי המדינה הם גם נגד ביטול החניה בטבריה ועל שכרון הכח".
ולכם חברי הוועדה הקרואה "ככל שללב ישנה גאווה, תנו לראש ביטוי למצוא פתרונות חדשים והוא יוביל אתכם לדרך טובה". שבת שלום וניפגש בחניון פלז'ה.
פוסטים קשורים
הצג הכולמאת: מאיר אוחנה מלחמת "חרבות ברזל" שעדיין נושאת את השם הזה, עוטפת את האומה הישראלית באין ספור היבטים. מהנרצחים במעשי הטבח והזוועה מאותה...