לא מונים אתכם: מדריך זכויות מקוצר לנוסע במונית

לאחרונה נשאלתי על מספר סוגיות בכל הקשור לנסיעות "מיוחדות" (קרי, נסיעות במוניות "ספיישל"). סוגייה ראשונה עליה נשאלתי עוסקת במקרים שנהגי מוניות "ספיישל" מסרבים להפעיל מונה לנוסעים המזמינים נסיעה. במקום זאת, מציעים נהגי המוניות לנוסעים מחיר סופי שנקבע מראש במעין "מקח-וממכר" המתנהל בין הנהג לנוסע בתוך המונית. עוד סוגייה עליה נשאלתי נוגעת בכך שנהגי מוניות "ספיישל" מצרפים לנסיעה נוסעים נוספים ללא קבלת הסכמה של הנוסע ה"מקורי" שהזמין את הנסיעה.

ובכן, נדמה ששאלות אלו יכולות לשמש כסיבה מספקת להביא בפניכם מעין "מדריך זכויות מקוצר לנוסע" אשר יעסוק בסוגיות מרכזיות הרלוונטיות לנסיעה "מיוחדת" במונית.

אם כן, המסגרת הנורמטיבית המרכזית המסדירה ענייני נסיעה מיוחדת במונית היא תקנות התעבורה, התשכ"א-1961. תקנות אלו הן ברורות מאוד וקובעות את זכויותיהם של הנוסעים מחד ואת חובותיהם של נהגי המוניות מאידך.

כך, למשל – תקנות התעבורה מחייבות את נהג המונית להפעיל מונה מיד בתחילת הנסיעה, ובלשונן של התקנות: "בנסיעה מיוחדת, הנוהג במונית יפעיל את המונה עם העמדתה לרשות הנוסע, ויפסיק את הפעלתו בסיום הנסיעה". התקנות אף ממשיכות וקובעות כי על המונה להיות מוצג ומואר וכי שכר הנסיעה אסור שיהיה גבוה מהסכום המוצג במונה בסוף הנסיעה. יש לסייג ולומר כי בנסיעות בין-עירוניות רשאי הנוסע לבחור הפעלת מונה או לחלופין לשלם לפי תעריף שנקבע בדין.

ומה בכל הקשור לאותו נוסע הממאן, מסיבותיו שלו, לצרף לנסיעתו נוסע נוסף שאינו מוכר לו? גם כאן, תקנות התעבורה ברורות, תוך שתקנה 501 קובעת: "לא יסיע נהג המונית בנסיעה מיוחדת נוסע נוסף על מזמין הנסיעה והנלווים אליו, זולת אם ביקש זאת המזמין".

לצד סוגיות אלו, התקנות מעגנות זכויות נוספות לטובת הנוסע במונית "ספיישל" – דוגמת האיסור המוטל על נהג המונית לסרב להסיע נוסעים וכבודה אותה הם נושאים (אלא אם יש לו סיבה סבירה. לדוגמה, חשש לביטחונו); וכן על נהג המונית אסור לעשן בזמן הנסיעה.

במקרים בהם נהג המונית מפר חובותיו וממילא מקפח זכותו של נוסע, זה האחרון רשאי להגיש תלונה באתר האינטרנט של משרד התחבורה ע"י חיפוש ב-Google: "הגשת תלונה על התנהלות בתחבורה ציבורית". הגשת התלונה נעשית בצורה פשוטה מאוד; ולמען האמת יש לציין כי למיטב ידיעתי משרד התחבורה רואה הפרות מעין אלו בצורה חמורה ומטפל בהן ביעילות, במהירות ובנוקשות.

בשולי הדברים ולצד כל האמור, ראוי שנכתוב מספר מילים על דברים שמקורם אינו בדין הקשיח, כי אם בלבטים פנימיים של בני אנוש. מובן שבתקופה בה מחירי הבנזין והסולר מרקיעים שחקים וממילא קשה עד מאוד להתמודד עם יוקר המחיה במדינת ישראל – ניתן לגלות אמפתיה כלשהי כלפי נהגי המוניות המנסים להתפרנס בכבוד ופועלים בדרך זו. אמפתיה, אך לא סימפתיה – שכן יש לתהות אם "גלגול" עלויות הנסיעה (גם אם שוליות) על הנוסעים באמצעות אי הפעלת מונה או קיפוח זכויותיהם בדרך אחרת – היא אכן דבר שראוי שיקרה. נדמה שבחיים כמו בחיים – גם כאן, אין תשובה פשוטה וחד משמעית.

* עו"ד ליאור ברוך הוא בעלים של משרד המעניק ייצוג וייעוץ משפטי בעיר טבריה; בעל תואר ד"ר מטעם הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה וכן מרצה בפקולטה למשפטים במכללה האקדמית נתניה. ** הטור אינו משמש כתחליף לייעוץ משפטי. נייד. 050-9821182 אימייל. lior@barukh.co.il

#מוניות #תחבורהציבורית #צרכנות #עורךדיןליאורברוך #נהגימוניות