לומר תודה ולהביע הערכה זו חובה! סיפור אישי
כלל ידוע הוא ששם המשחק בעסקים – זה השרות!. אני מודה לא כל יום, מוצא אני עצמי כעיתונאי יושב וכותב מכתב בנוסח מכתבי זה על שרות שהעניק/ה לי עובד/ת ובמיוחד במערכות הציבוריות. למעשה, זה אירוע דיי נדיר. אבל... לרוקחת סוהייר עטיה מרקתי טבריה, מגיע גם מגיע שאעלה על הכתב את חווית הביקור שלי בבית המרקחת רקתי בטבריה ולספר את הסיפור, בכדי שכן ירבו כמותה בעבודה הציבורית הקשה.
עם חיוך המרחיב את הלב והדעת, היא עשתה זאת לכלל באי בית המרקחת כל אחד בתורו.
הסיפור שהיה כך היה. ביום חמישי 16.2.23 אחה"צ הגעתי לבית המרקחת רקתי בטבריה. מספרי היה 419 כאשר רק מספר 405 הגיע לדלפקים. מה שהותיר לי די הרבה זמן כעיתונאי לתהות, לראות, לשמוע ולהבחין בדקויות על כל הנעשה בבית המרקחת רקתי בזמן ההמתנה ועם כל רוקח ורוקח.
אי אפשר היה להתעלם ולא להבחין בעובדת אחת, שהצטיינה באופן מיוחד בהענקת שירות עם חיוך מכל הלב. עם חיוך המרחיב את הלב והדעת, והיא עשתה זאת לכלל באי בית המרקחת כל אחד בתורו.
ניתן היה להבחין בהבדל מרוקחים/ות אחרים שכבודם מונח במקומם, אבל... העובדת הזו עשתה השתדלות של ממש בכדי להעניק שרות, שרות של ממש ומכל הלב. זה התבטא הן בהסברים, הן בסובלנות, הן באנושיות, הן במקצועיות הן בהצעות ובנועם ההליכות שלה והכל ברגישות המתבקשת ולכל לקוח בנפרד ובחיוך האופייני לה כך נראה.
זה לא מובן מאליו במערכות ציבוריות עמוסות ובמיוחד לא בבתי המרקחת שהם סוף הדרך של החולה שחוסר הסובלנות בקופת החולים בולט לא פעם. אבל הפעם נראה היה שזה היה ברור מאליו לסוהייר עטיה, הענקת השרות לחולה.
לי אישית זה השאיר לפחות הפעם, טעם טוב שראוי להערכה ולכבוד, ומכאן מצאתי לנכון להביא את הסיפור. החוויה שמשאירה טעם טוב למרות המחלה, היא השרות! כבר בצאתי מבית המרקחת עשיתי מעשה ושלחתי למנהל בית המרקחת' עלא, את חווית השרות אותה ראיתי.
מצאתי לנכון לכתוב שורות אלו ולספר דווקא על הדברים היפים והטובים האלו ואני סבור שהעובדת ראויה באמת להערכה. וידע כל עובד שמעניק שרות שיש גם גמול והערכה להענקת שרות מכל הלב, גם מהלקוחות. ותאמינו לי הרוקחת סוהייר עטיה בכלל לא יודעת מי אני.
לכל עובד במגזר הציבורי המעניק שרות ברמה גבוהה מגיעה ברכה והערכה. ולך, סוהייר עטיה מגיעה מלוא ההערכה והכבוד!! וזה המעט שביכולתנו לתת כמערכת עיתון.
